תַּנִּי סֵדֶר סְעוּדָה אוֹרְחִין נִכְנָסִין וְיוֹשְׁבִין עַל הַסַּפְסָלִין וְעַל הַקַּתֶדְרָיוֹת עַד שֶׁכּוּלָּן מִתְכַּנְּסִין. הֵבִיאוּ לָהֶן יַיִן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵבִיאוּ לָהֶן לְיָדַיִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל יָדוֹ אַחַת. 49a הֵבִיאוּ לָהֶן פַּרְפֶּרֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. עָלוּ וְהֵסֵיבוּ הֵבִיאוּ לָהֶן יַיִן אַף עַל פִּי שֶׁבֵּירַךְ עַל הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַשֵּׁנִי. וְאֶחָד מְבָרֵךְ עַל יְדֵי כּוּלָּם. הֵבִיאוּ לָהֶן לְיָדַיִם אַף עַל פִּי שֶׁנָּטַל יָדוֹ אַחַת צָרִיךְ לִיטוֹל שְׁתֵּי יָדָיו. הֵבִיאוּ לָהֶן פַּרְפֶּרֶת אֶחָד מְבָרֵךְ עַל יְדֵי כוּלָּן. וְאֵין רְשׁוּת לְאוֹרֵחַ לִיכָּנֵס אַחַר שָׁלֹשׁ פַּרְפְּרָאוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. שם בפ''ד סדר סעודה וכו' וזהו בכל סעודה וסעודה שבעל הבית מזמין לאורחים וגם הוא יושב עמהן וקתני דכל זמן שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו:
לידים. ליטול מים לידים כל א' נוטל ידו אחת לקבל בו את הכוס ששותה לפני המזון:
על הראשון. על היין הראשון:
צריך לברך על זה שהביאו בשנית מפני שהראשון אינו קרוי יין שלפני המזון שאינו במקום סעודה ואינו פוטר להשני והיין השני הוא יין שלפני המזון:
ואחד מברך ע''י כולם. לפי שעכשיו הסיבו והוי קביעות:
צריך ליטול שתי ידיו. לאכילה:
ואין רשות לאורח ליכנס אחר שלש פרפראות כלומר זה הסימן הוא שלאחר שהיו מחלקין שלש פעמים פרפראות לכל אחד כבר נשלם מנין האורחין של הסעודה ושוב אין רשות לאורחין אחרים ליכנס לסעודה. ובתוספתא שם הביאי לאחד שלש פרפריות אין לו רשות ליכנס. והלשון קצת דחוק הוא. ובתוספתא כ''י אשר לפני הגי' כמו כאן. הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס:
שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא מִפְּנֵי מַה בָּא לָהֶן יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. אָמַר לָהֶן מִפְּנֵי שֶׁאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה פָּנוּי. אָמַר רִבִּי מָנָא הֲדָא אָֽמְרָה אֲהֵן דְּעָטִישׁ גַו מֵיכְלָא אֲסִיר לְמֵימַר ייַס בְּגִין סַכַּנְתָּא דְּנַפְשָׁא.
Pnei Moshe (non traduit)
אהן דעטיש גו מיכלא. מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה:
שאלו את בן זומא וכו'. תוספתא שם:
תַּמָּן תַּנִינָן סוּכָּה שִׁבְעָה כֵּיצַד. גָּמַר מִלֶּאֱכוֹל לֹא יַתִּיר אֶת סוּכָּתוֹ אֲבָל מוֹרִיד הוּא אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי בְּשֵׁם רַב צָרִיךְ אָדָם לִפְסוֹל סוּכָּתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל קִידֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְנִמְלַךְ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא מִי שֶׁסּוּכָּתוֹ עָרֵיבָה עָלָיו מְקַדֵּשׁ לֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעוֹלֶה וְאוֹכֵל בְּתוֹךְ סוּכָּתוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין וְלֹא פְּלִיגִין. מַה דָּמַר רַב כְּשֶׁלֹּא הָיָה בְדַעְתּוֹ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר. וּמַה דָּמַר שְׁמוּאֵל כְּשֶׁהָיָה בְדַעְתּוֹ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר. אָמַר רִבִּי מָנָא אַתְיָא 49b דִשְׁמוּאֵל כְּרִבִּי חִייָא וּדְרִבִּי הוֹשַׁעְיָא כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי.
Pnei Moshe (non traduit)
זאת אומרת שנחלקין בפירות. שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב''ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א''כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס''ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב''ל וכדפרישית ש''מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה''ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב''ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן:
ודר' יהושעיא. משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא''צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש''מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס''ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא''כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב''ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג''כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א''כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב''ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה''ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א''כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב''ב בסוכה ושוב א''צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה:
א''ר מנא. לא היא דהא ע''כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י''ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א''כ ע''כ דס''ל דא''צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס''ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם:
ומה דאמר שמואל. אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח''כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית:
ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב. כצ''ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח''כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה:
קידש בבית זה וכו'. צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה:
צריך לקדש בתוך ביתו. אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י''ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה:
צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י''ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי''ט האחרון:
אבל מוריד הוא את הכלים. הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י''ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה:
לא יתיר את סוכתו. לסותרה ושהרי כל היום חובתה:
תמן תנינן. פ' לולב וערבה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source